הורדת שינה ביום
איך תדעי שהגיע הזמן להפחית שינה ביום, איך תזהי את הסימנים לשינוי, ואיך תעברי את הפחתת השינה בצורה רגועה, קשובה וטבעית - בלי לפגוע בשינת הלילה.
מתי לעבור משלוש שינות יום לשתיים, או איך לעבור משתי שינות ביום לשינה אחת, או מאחת לאפס?
תהליך הורדת השינות ביום מתמשך לאורך השנתיים-שלוש הראשונות של החיים - מגיל כמה חודשים ועד לשלב שלא ישנים יותר ביום. אפשר לומר שהורדת השינות מגיעה בפעימות, כל כמה חודשים צרכי השינה משתנים, ויורדת עוד שינה מהיום.
שוב את צריכה לעדכן גרסה, לשנות את כל הלו"ז המשפחתי ולוותר על עוד קצת זמן לעצמך ביום שהתינוק שלך ישן.
כשאנחנו לא מבינות (ומבינים) בזמן הנכון שיש צורך להפחית שינה ביום, אז יכול להגיע גל של שינה פחות טובה בלילה. שזה כמובן לא רצוי.
שינה של תינוקות מאתגרת את היכולות שלנו מספיק, כך שכל גל שינה פחות טובה שאפשר למנוע - חשוב למנוע.
זו הסיבה שהזיהוי של הצורך בהפחתת השינה הוא כל כך חשוב בעיניי.
אם תצליחי למנוע גל של החמרה בשינה הגם ככה מקוטעת שלך, אני את שלי עשיתי.
לפעמים הפחתת שינה יכולה להתרחש ברגע ובקלות, אפילו באופן טבעי ואורגני, ללא כל התערבות. לפעמים היא מגיעה עם עזרה שלנו אבל בבת אחת ובקלות.
ולפעמים הפחתת שינה הופכת בעצמה למיני-תהליך שדורש את תשומת הלב והעזרה ההורית שלנו.
במאמר הזה אסביר קודם כל איך לזהות שיש צורך בהפחתת שינה ביום, ואז אתן כמה טיפים שיעזרו לך לצלוח בקלות ובתבונה את השינוי הזה.
איך תדעי שהגיע הזמן להוריד שינה ביום?
-
יכול להיות שתשימי לב שהילדה שלך מסרבת לאחת השינות שלה ביום, הרבה פעמים לשינה האחרונה.
-
אולי תראי שקשה מאוד להרדים אותה פתאום, וזה לוקח נצח. זה יכול להיות רק בהרדמת הערב (תחילת הלילה), ויכול להיות גם או רק בשינות היום. בחלקן או בכולן.
-
יכול להיות שהיא תתעורר פתאום בשינת היום ממש כמה רגעים אחרי שנרדמה, וזה יתחיל לקרות שוב ושוב ושוב...
-
אולי תרגישי שפתאום את לא יכולה להניח אותה מהידיים או מההנקה בשינות היום, שהיא צריכה הרבה יותר עזרה כדי להחזיק שינה ביום מבעבר.
-
אולי תמצאי שכבר זמן מה את מרדימה אותה שוב באמצע של שינה ביום, כדי להאריך את השינה (ובעבר לא היה בזה צורך)
-
ומאוד יכול להיות ששעת ההרדמה בלילה תלך ותתאחר ותלך ותתאחר...
-
אולי פתאום יופיעו חלונות ערות באמצע הלילה, ופתאום יהיה קשה להרדים אותה, בהתעוררויות הלילה, רק עם הנקה (או בדרך אחרת אליה היא רגילה).
כל אלה יכולים להיות סימנים שהגיע הזמן להפחית שינה ביום, שימי לב למילה פתאום שחזרה ברוב הסעיפים. כל אלה הם סימנים אפשריים להורדת שינה אם הם מופיעים אחרי שלא היה כך קודם.
טווחי גיל נפוצים למעברים
-
המעבר מארבע שינות לשלוש כנראה יקרה מתישהו בין גיל 4 חודשים ל7- חודשים.
-
המעבר בין שלוש שינות לשתי שינות - מתישהו בין גיל 8 חודשים ל-10 חודשים.
-
המעבר בין שתי שינות לאחת כנראה מתישהו בין גיל 11 חודשים לשנה וארבעה חודשים.
-
(הפחתת שינה נוספת מתרחשת לפעמים בין גיל שנה וחצי לשנתיים בערך, ארחיב על כך בהמשך המאמר)
ולבסוף, מתישהו אחרי גיל שנתיים או שלוש יורדת גם השינה האחרונה.
*חשוב לי לציין כאן שפגשתי ממש הרבה ילדים שהורידו שינות לפני או אחרי הזמנים האלה (בעיקר לפני). לכן חשוב לדעת מהם הסימנים לצורך בהפחתת שינה ולהסתכל על הילדה או הילד, ופחות להיצמד לטבלאות ולמספרים.
כמה דברים שיכולים לעזור לך לעבור בשלום את המעבר לפחות שינות ביום
1. התחילי מלדחות את השינה הראשונה ביום, כדי להגיע לרווח פחות גדול בין השינה האחרונה ביום ללילה.
2. אם צריך - הקדימי קצת את שעת ההרדמה בערב (לשינת הלילה). רק היזהרי לא להגזים, כי לילה ארוך מדי יכול לפגוע באיכות השינה.
3. בימים הראשונים של השינוי את יכולה לקחת איתך יותר נשנושים לשעות העייפות, שבהן את קצת "מושכת" את הילדה עד לשעת השינה החדשה.
4. תכנני לימים הראשונים, אם אפשרי לך, קצת יותר פעילות ויציאות מהבית כדי לצלוח על-ידי כיף את שעות הערות המוארכות.
5. נסי להימנע מנסיעות באוטו, מטיולי עגלה ארוכים או מהליכות נעימות במנשא בשעות שאת לא רוצה שהיא תירדם עדיין.
6. אם את במצב שבו את מרגישה מרגישה שהילדה שלך עוד לא יכולה להוריד שינה, אבל מצד שני אם היא ישנה את כל השינות שלה כרגיל זה אסון להרדמות וללילה - אז את לגמרי יכולה ללכת על פתרון ביניים: לתת לה תנומה קצרצרה כשלב זמני. זה יכול להיות כמה דקות נמנום בהנקה או במנשא, ואז להעיר אותה, לתת לה משהו טעים ולהמשיך את היום. הפרקטיקה הזאת של שינה קצרצרה ("פאוור נאפ") נחוצה אצל חלק מהילדים. היא יכולה להיות גלגל הצלה בחלק מהימים, או ממש שלב ביניים לפני הורדת שינה (למשל לפני המעבר משלוש שינות לשתי שינות, כמה ימים בהם השינה השלישית היא רק נמנום קצר, זו דוגמה נפוצה)
כמה מילים לסיום ותובנה
גיליתי עם הזמן, ככל שפגשתי עוד ועוד משפחות בייעוצי שינה, שלדעתי ללא מעט ילדים יש הפחתת שינה נוספת ביום שאינה מדוברת בכלל.
למעשה, המעבר לשינה אחת ביום מתחיל אצל הרבה ילדים בשינה אחת מאוד משמעותית - שיכולה להיות שעה וחצי, שעתיים (ואפילו שלוש שעות אצל חלק מהילדים או בחלק מהימים).
יש ילדים שאחרי כמה חודשים של שינה ארוכה כזו תהיה להם עוד מדרגה כזו של צורך בהורדת שינה - אבל ממש ממש לא הורדת השינה לגמרי. הם יצטרכו את שינת היום האחרונה הזו לעוד זמן ממושך. אבל האורך שלה כבר יהיה יותר מדי בשבילם.
בעצם מה שאני רואה זה שהם צריכים קיצור של שינת היום הזו. לפעמים זה אומר פשוט לא לעזור להם להאריך אותה (רלוונטי רק למי שעוזרת ומאריכה באופן יזום את שינת היום של הילד שלה). לפעמים זה אומר לשים לב שהשינה הזו תהיה באור מלא ובלי לשמור על שקט בבית. ולפעמים זה אומר ממש להעיר.
כך או כך, חשוב לי לומר: כמו שיש מעבר משלוש שינות לשתיים או משתי שינות לאחת - יש גם מעבר משינה אחת ארוכה ומשמעותית לשינה אחת קצרה וקלילה, אצל חלק מהילדים.
בכל מעבר כזה שבו יורדת שינה מהיום או מתקצרת, יש בעצם הפחתה בצרכי השינה של הילד. בכל הפחתה כזו יכול להתעורר אצלך פחד ממצב שהילד יהיה עייף מדי ועצבני, זה מאוד מובן לי. אבל לא כדאי שהפחד מעייפות יהיה זה שיפגע באיכות השינה של הילדים שלך ושלך.
כמו שאני תמיד אומרת, תזכרי שעייפות היא הבסיס לשינה טובה. עייפות היא חבר, לא אויב. את תמיד יכולה לבחון בסקרנות את הצורך בהורדת שינה ולשחק עם זה. סקרנות היא הבסיס להורות קשובה באמת. גם כשזה נוגע לשעות השינה.